הבדלים בין THC ל-CBD: איך בוחרים את הזן המתאים?

T20/C4. T10/C10. T5/C15 - השאלה הכי טבעית שיש: מה זה אומר, ומה האם זה בכלל טוב לי? התשובה הקצרה: המספרים האלה מתארים את היחס בין שני חומרים – THC ו-CBD – והיחס הזה, יותר מכל דבר אחר, קובע איך ירגיש הטיפול. התשובה הארוכה נמצאת כאן למטה. לפני שנצלול, הבהרה אחת. THC הוא רק אחד מתוך עשרות קנבינואידים שהצמח מייצר, והמאמר הזה מתמקד בו ובבן-הזוג שלו בלבד. 

חומרים פעילים כמו THC ו-CBD: מה כל אחד מהם עושה

נתחיל מהכוכב. THC – טטראהידרוקנבינול, למי שאוהב שמות מלאים – הוא הקנבינואיד הפסיכואקטיבי המרכזי בצמח. הוא זה שאחראי ל"היי", אבל בהקשר של קנאביס רפואי זה בכלל לא העיקר. העיקר הוא השפעה משככת כאב, גירוי תיאבון, הקלה בבחילות. במטופלים עם כאב כרוני, במיוחד כשמדובר בכאב נוירופתי שתרופות קו ראשון לא הצליחו לרסן, THC הוא לרוב הרכיב שעושה את העבודה.

יש לו מחיר. סחרחורת, יובש בפה, לפעמים חרדה או בלבול, במיוחד במינונים גבוהים ובמטופלים שלא רגילים אליו. אצל מבוגרים יותר – גם פגיעה בשיווי משקל, וזה כבר עניין שרופאים לוקחים ברצינות.

ועכשיו השותף השקט. CBD, או קנבידיאול, לא גורם לתחושת שכרות. בכלל. הוא ידוע בתכונותיו נוגדות הדלקת, מרגיעות החרדה ומפחיתות הפרכוסים – ולא במקרה התרופה המבוססת-CBD הראשונה שאושרה בעולם המערבי מיועדת לאפילפסיה עמידה בילדים. אבל יש ל-CBD עוד תפקיד, פחות מוכר: הוא מרכך את THC. כשהשניים נמצאים יחד, CBD נוטה להפחית את החרדה ואת הבלבול ש-THC עלול לעורר. מין בלם.

שניהם פועלים דרך מערכת אנדוקנבינואידית – רשת קולטנים שמפוזרת במוח, במערכת העצבים ובמערכת החיסון. THC נקשר ישירות לקולטנים. CBD כמעט ולא, והוא משפיע בעקיפין. זה ההסבר הביוכימי לכך שאחד "מורגש" והשני לא.

למה היחס חשוב יותר מהאחוז

טעות נפוצה: להסתכל רק על אחוז ה-THC. "עשרים אחוז – זה חזק, חמישה – זה חלש." זה נכון, אבל חלקית.

מוצר עם T20/C4 ומוצר עם T10/C10 מכילים כמות דומה של חומר פעיל בסך הכול, ובכל זאת ההרגשה שונה לגמרי. בראשון THC שולט, וההשפעה בהתאם: חזקה, מהירה, עם תופעות לוואי מורגשות. בשני ה-CBD מאזן, והמטופל מקבל הקלה בכאב עם הרבה פחות "רעש" בראש. אותו סכום, תוצאה אחרת.

לכן, כשמדברים על התאמת זן, המילה "זן" קצת מטעה. זן הוא שם מסחרי שהמגדל נתן. מה שבאמת חשוב זה הפרופיל: כמה THC, כמה CBD, ומה היחס ביניהם. שני זנים בשמות שונים לחלוטין יכולים להיות כמעט זהים, ושני מוצרים עם שם דומה – שונים מאוד.

יש עוד גורם, פחות נחקר: טרפנים. אלה תרכובות ארומטיות שאחראיות לריח ולטעם, ויש עדויות שהן משנות את אופי ההשפעה. עדויות – לא הוכחות. נשאיר את זה בצד.

שלוש משפחות של פרופילים

בפועל, רוב המוצרים במאגר של קנאביס רפואי בישראל נופלים לאחת משלוש קבוצות.

• דומיננטיות THC T15–T20, CBD נמוך. בחירה נפוצה לכאב כרוני עמיד, לחוסר תיאבון ולבחילות. השפעה חזקה, ולכן דורשת התרגלות הדרגתית. לא נקודת פתיחה טובה למי שמעולם לא השתמש.
• פרופיל מאוזן (T10/C10 ואזורו). הקטגוריה ש"סולחת" יותר. כאב מוקל, השפעה פסיכואקטיבית קיימת אבל מרוככת, פחות חרדה. במצבים רבים זה המקום שבו רופאים מתחילים.
• דומיננטיות (CBD T5 ומטה, CBD גבוה). מתאים למי שצריך לתפקד במהלך היום, לחרדה, לדלקות, למטופלים רגישים ל-THC. ההקלה בכאב חלשה יותר, אבל הראש נשאר צלול.
• מה מתאים למי? זה בדיוק מה שהרופא המטפל אמור לקבוע יחד עם המטופל, על סמך ההתוויה, הגיל, תרופות אחרות והניסיון הקודם. אי אפשר לקצר את השלב הזה.

אינדיקה, סאטיבה – ומה שנשאר מהחלוקה הזאת

כמעט כל מי שמתחיל לחפש ייתקל במונחים אינדיקה ו-סאטיבה. המסורת אומרת: אינדיקה מרגיעה ומתאימה ללילה, סאטיבה מעוררת ומתאימה ליום.

הבעיה היא שהחלוקה הזאת בוטנית במקור, ואחרי עשורים של הכלאות היא כמעט לא אומרת דבר על ההרכב הכימי בפועל. שני מוצרים שמסומנים "אינדיקה" יכולים להיות שונים זה מזה יותר מאינדיקה לסאטיבה. אז הסימון עדיין מופיע על האריזות ובקטלוגים, ואפשר להשתמש בו כרמז ראשוני. אבל לא יותר מזה. היחס THC/CBD אמין הרבה יותר.

צורת השימוש משנה את התמונה

אותו יחס, שתי חוויות. תלוי איך לוקחים.

תפרחת קנאביס – פרחי קנאביס מיובשים לעישון או אידוי – נספגת דרך הריאות ומשפיעה תוך דקות. היתרון: שליטה. המטופל מרגיש מהר ויכול לעצור. החיסרון: השפעה קצרה יחסית, וכמובן העישון עצמו, שלא כולם רוצים או יכולים.

שמן קנאביס – טיפות קנאביס לבליעה או לספיגה תת-לשונית – מתחיל לפעול לאט, לפעמים אחרי שעה ויותר, ומחזיק זמן רב. מתאים לכאב מתמשך, לשינה, ולמי שמעדיף להימנע מעישון. אבל בגלל העיכוב יש נטייה לחשוב שלא עובד ולקחת עוד. עם שמן עתיר-THC זו הטעות הקלאסית של מתחילים.

הרבה מטופלים מגיעים בסוף לשילוב: שמן ברקע, תפרחת לכאב פורץ. זו החלטה שנעשית עם הרופא, לא לבד.

מה אפשר לעשות עוד לפני המרשם

תהליך קבלת מרשם לקנאביס רפואי – אישור קנאביס, בלשון היומיום – דורש התוויה מוכרת ורופא מוסמך, ורק אחריו נפתחת הגישה למוצרים. אבל את ההכנה אפשר להתחיל קודם.

לרשום מה מפריע: כאב, שינה, תיאבון, חרדה – מה הבעיה המרכזית ומה משני. לאסוף את רשימת התרופות הנוכחיות, כי יש אינטראקציות. לחשוב בכנות על רגישות: האם הייתה בעבר חוויה לא נעימה עם קנאביס, האם יש היסטוריה של חרדה. וגם על אורח חיים – נהיגה, עבודה, ילדים בבית. כל אלה משפיעים על השאלה אם להתחיל מפרופיל דומיננטי-THC או דווקא מאוזן.

מטופל שמגיע לרופא עם התשובות האלה מקבל התאמה טובה יותר. פשוט כי יש עם מה לעבוד.

ולסיום, שלוש נקודות שכדאי לזכור

הראשונה: אין "זן הכי טוב". יש התאמה בין פרופיל למטופל, והיא נמצאת בניסיון ובמעקב, לא בקטלוג.

השנייה: כמעט תמיד מתחילים נמוך ועולים לאט. במיוחד עם THC, ובמיוחד עם שמן.

השלישית: פרופיל שעבד בחודש הראשון לא בהכרח יעבוד בחודש השישי. הסבילות משתנה, המצב הרפואי משתנה, ולפעמים צריך לעדכן. זה נורמלי. זה חלק מהטיפול.

וכמו שכתבנו בהתחלה – THC ו-CBD הם רק שניים מרכיבי הצמח. מי שרוצה להבין את התמונה השלמה, ימצא אותה בסקירה על מריחואנה רפואית ורכיביה בדף ההאב.